האסטרטגיה של איראן באמריקה הלטינית\מאמרים

גסטון סיידמן

בתקופה האחרונה אנו עדים לחוות דעת של ממשלות שונות ושל החברה בכלל אשר מבקרות את ההסכם האחרון בין ארה"ב ואיראן. העולם המודרני משבח מהלך זה כאחד ההישגים החשובים ביותר שהושגו על ידי המדינות הנוגעות בדבר. למרות שמדינות מסוימות אינן  בעד הטלת סנקציות כלכליות, ניתן להודות כי איראן הצליחה להגיע לשתי המטרות שאותן שאפה להשיג:

הראשונה הייתה הקלה על מצבה הכלכלי, והשנייה הייתה קידום של פיתוח האורניום למטרות עתידיות בתחום הגרעין.

נראה שהעולם מסתמך על 10 השנים האחרונות, שבהן איראן הצליחה להגביר את השפעתה על המפה הפוליטית במזרח התיכון, וגם בזירה הבינלאומית.

באופן יותר ספציפי, איראן יצרה נתיב שהשקיעה בבנייתו 30 שנה.

המהפכה האסלאמית באיראן בשנת 1979 שהעלתה לשלטון את האייתוללה עליי חומינאי חוסייני, מסמלת נקודת מפנה בהיסטוריה האיראנית.

האירוע הזה, שבו הוכרזה הרפובליקה האסלאמית החדשה, הביא לסיום שלטונה של שושלת פהלווי ושל האימפריה הפרסית, ששלטה במדינה במשך 2000 שנה. היום, איראן הצליחה באמצעות היכולת האסטרטגית שלה לאיים על שאר העולם בכוח זרועה.

את התוצאות הראשונות ראינו כמובן במזרח התיכון, ודוגמה לכך היא הקמת ארגון הטרור חיזבאללה בשנות ה -80, ארגון שהיה לווין באזור אסטרטגי שפעל תחת השפעתה של איראן.

משנת 1979 ועד היום אנו עדים למגוון פעילויות שונות שנעשות ע"י איראן על מנת להגביר את השפעתה מעבר לגבולות המזרח התיכון. הבעיה היא שהצלחתה של אירן נובעת מכך שהקהל הבינלאומי עדיין מקשיב מבלי להתעמק בנאומים שמקורם הוא במעצמות המערביות. הדוגמא הטובה ביותר היא הנאום שנשא באו"ם עלי חוסייני חומינאי חוסייני בצרפת ב-1978. בנאום, המנהיג לא תקף את ארה"ב ולא פגע בדבריו בזכותן של הנשים בחברה. אנחנו חייבים לציין בבירור שאותו נאום נכתב על ידי יועציו של המנהיג הרוחני אשר התחנכו במספר מדינות מערביות ולמדו איך להקסים את המערב.

המהפכה האסלאמית באיראן ידעה להפעיל מדיניות זו שסללה את הדרך להקמת הממשלה שאנו מכירים. היום, לאחר יותר מ -30 שנה, איראן הגיעה להישג נוסף: כפי שאמרתי קודם, האפשרות העתידית של ביטול הסנקציות כלפיה ומימוש צעדיה הראשונים בהעשרת האורניום וזאת לאחר עבודה שהיא ביצעה כדי לחזק את שדולותיה במסגרות הממשלתיות השונות בעולם המערבי. אך איראן לא הסתפקה רק בשדולות האלה,  ובנקודה זו, ישראל ושאר המעצמות צריכות לשאול את עצמן מה קורה במדינות העולם השלישי? ומה המטרה של איראן שם?

אין זה מפתיע לגלות כי איראן מקדמת נוכחות דיפלומטית במדינות האלה ואף נוחלת שם הצלחה, השפעתה שם היא מעבר להיבט התרבותי או הפוליטי. מה יקרה אם איראן תפתח במדינות אלה בסיס לעתיד יותר עוין?

במהלך 30 השנים האחרונות, איראן התמקדה במדינות אמריקה הלטינית על מנת לבנות תכנית אסטרטגית פוליטית.

 

מהן ההשלכות של המדיניות האיראנית כלפי אמריקה הלטינית ?

 

 

איראן נמצאת כיום במספר סכסוכים פנימיים וכמובן בינלאומיים, מהלך זה עלול להקנות לה בעתיד מעמד משופר כתוצאה מהסכם עם ארה"ב. איראן תוכל בכך להראות לתומכיה לאן ניתן להגיע בעזרת עבודה מסודרת וארוכת שנים, תוך ניצול העובדה כי העולם מתעלם מהשפעותיה במדינות העולם השלישי ובאמריקה הלטינית.

המנהל של "המרכז לחברה חופשית  וביטחון" ,יוסף הומיר, מגדיר זאת כך:

האסטרטגיה של איראן מתבססת על לוחמה א-סימטרית, כלומר יצירת השפעה או כיבוש ללא שימוש בכוח צבאי. מדובר על לחימה מול אויב באמצעות השפעה על דעת הקהל וקבלת לגיטימציה פוליטית ובכך היא יוצרת לעצמה יתרון. זו הייתה האסטרטגיה שהופעלה במשך שנים רבות במאבקה של איראן נגד ישראל ונגד ארה"ב בזירה הבינלאומית. מחד גיסא, יש לזכור כי איראן משתמשת בקבוצות טרור ככלי אלים יותר להגשמת היעדים שלה. בתוך אמריקה הלטינית, איראן הגיעה כבר להישגים הראשונים שלה, אחד מהם הוא יצירת שדולות בפרלמנטים של המדינות השונות אשר עשויות להוות בסיס לחיזוק בריתות דיפלומטיות, ומאידך גיסא, נוצר בסיס לפעולות חשאיות יותר עם מטרות נפשעות יותר. משמעות הדבר היא שאנו עומדים בפני סכנה עתידית של ריבוי פיגועי טרור בתמיכת סוכנים מקומיים באמריקה הלטינית.

הבעיה העיקרית שנובעת מכך היא שמדיניות החוץ של ישראל וארצות הברית השאירו את אמריקה הלטינית בעדיפות האחרונה. מדיניות חוץ זו לא הבינה שבדרך זו נוצר ואקום שהתמלא על ידי איראן. זאת גם בעקבות חוסר התייחסות או חוסר התעניינות של המעצמות בפיקוח על ההתפתחויות באזור ותוך זלזול בכוח הפוליטי שמדינות כמו איראן עשויות להיות בעתיד. איראן מנצלת את ההזדהות האוטומטית של רוב מדינות אמריקה הלטינית עם מדינות העולם השלישי שנמצאות תחת התקפה וסנקציות של המעצמות. חלק מהמדינות רוצות לצאת נגד ארה"ב אבל בוחרות בדרך הקלה של התקרבות לאיראן. הן רק שוכחות שאיראן לא באה לקדם שלום עולמי.

 

חיזבאללה בעמדות מפתח

 

כולנו מכירים את ההשפעה האיראנית בארגוני הטרור אשר ביצעו את הפיגועים בבניין הקהילה היהודית שבבואנוס איירס (AMIA) ובשגרירות ישראל שם. אולם זוהי רק דוגמא אחת למה שקורה כיום. עובדה ידועה היא שעלייתו לשלטון של הוגו צ'אבז בוונצואלה חיזקה את הקשרים של איראן עם יתר המדינות בדרום אמריקה ובקריביים, ובעצם באמצעות מדיניותו של צ'אבז קשר זה התחיל להתפרסם בעולם.

אבל הרומן בין איראן למדינות אמריקה הלטינית החל עוד לפני עלייתו לשלטון של הוגו צ'אבז, בצורה איטית ושקטה בתחילת שנות ה-80 , והמדינה האשמה בכך היא קובה.

קובה הייתה המדינה הראשונה שהכירה ברפובליקה האיסלאמית של איראן בשנת 1982. באותה תקופה פידל קסטרו (שליט קובה מ-1959) ואחיו ראול קסטרו היו בקשר קרוב עם משטר האייתולות באיראן.

מערכת יחסים זו נועדה לייעץ לאיראן לגבי דרכים שונות להגברת השפעתה במדינות הלטיניות. אולם עם עלייתו של צ'אבז החליטו להראות בפומבי את היחסים שנוצרו לאחר שנים של עבודה משותפת.

עם זאת, הקשר הרציני שחייבים לשים אליו לב גם כיום הוא בין טהראן והוואנה (עיר הבירה של קובה).

קובה קיבלה ידע והכשרה בשירות המודיעין  ואסטרטגיה בתחום הצבאי מהסובייטים, ולכן היא חשובה לאיראן על מנת להשיג את היעד הבא שלה בתחום יחסי החוץ בדרום אמריקה.

 

ממנה הסנקציות הכלכליות.

הסכנה היא לא רק באמריקה הלטינית וביחסיה עם איראן. עלינו להבין כי איראן ניצלה את הואקום שנוצר במדינות אמריקה הלטינית במהלך 30 השנים האחרונות על מנת לקדם את מטרותיה. עלינו אם כן לשאול, מה יקרה בשנים הקרובות אם מגמה זו של התקרבות ביחסי החוץ של איראן ומדינות דרום אמריקה תימשך, אילו עוד הישגים יצליחו האיראנים לממש.

מדינות המערב טומנות את ראשן בחול ומתעלמות מאיום זה החל משנת .1979 הן בחרו לצאת נגד איראן באופן פומבי רק כאשר מדינה מערבית נפגעה מאירועי טרור.

כעת על ישראל להגביר את רמת התעניינותה במדינות אמריקה הלטינית, לא רק בהיבט העסקי (שם כבר השכילה לרקום קשרים מוצלחים),  אלא גם בהיבט הפוליטי.

הסכנה טמונה בהתפתחות תאי חיזבאללה אשר היו "רדומים" בקובה ובמדינות נוספות באזור.

חשוב לציין, כי ארגון חיזבאללה הוקם בלבנון כנקודה אסטרטגית ושם נחל הצלחה (גם אם מוגבלת) בתקיפת ישראל במהלך שנות -80, ואף במלחמת לבנון השנייה בעזרת התמיכה של איראן.

בהמשך לכך,אני סבור כי על מדינת ישראל להיות מעורבת יותר במערכת היחסים בין איראן ומדינות אמריקה הלטינית. מדינות אלו מהוות כוח אסטרטגי ומדיני לא מבוטל כאמור, ולא ניתן להתעלם מהכוח הרב שניתן לקבל מתמיכת מדינות אלו .

די  בהתבוננות  על מיקומה האסטרטגי של אמריקה הלטינית  –  במדידת המרחק  בין הוואנה למיאמי, ובין מקסיקו לטקסס –  על מנת להבין את חשיבותו הרבה של איזור זה.

אודות Gaston Saidman

גסטון סיידמן נולד בארגנטינה והגיעו לישראל בגיל 12. לאחר שירותו בצבא, הוא כיהן כיו"ר ועדת עולים צעירים מאמריקה הלטינית של ההתאחדות עולי דרום אמריקה. כיום מנהל הכללי של ארגון פויל"ט, אשר הקים שדולה פרלמנטארית בכנסת ישראל כדי לחזק את היחסים הדיפלומטיים בין ישראל ואמריקה הלטינית. הוא מעורב גם בפעילויות אחרות כגון פורום למזרח תיכון החכם, ועוד שתי תנועות חדשות שהקים, הדרך "למען מדיניות חוץ של ישראל" ולפ"י "לטיניים בפוליטיקה הישראלית. בנוסף גסטון השתתף בפרויקט דיפלומטי צעירים בשם "יאללה" אשר לקח חלק במשלחת של ישראל בירדן יחד עם עוד מנהיגים צעירים במזרח התיכון.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*