דיון סוער בוועדת החוץ והביטחון על הטיפול בהלומי קרב

ועדת החוץ והביטחון, בראשות ח"כ אבי דיכטר (הליכוד), קיימה היום (ג') דיון מהיר בנושא "המדינה מפקירה את הלומי הקרב על פי הצעותיהם של חה"כ זהבה גלאון (מרצ), ענת ברקו (הליכוד), קארין אלהרר (יש עתיד) ומיקי רוזנטל (המחנה הציוני).

ח"כ גלאון: "בצער אני אומרת ש-15 שנה לאחר שהעברנו את החוק המכיר בהלם קרב ופוסט טראומה, אנחנו עדיין צריכים לדון בהתעמרות ביורוקרטית באנשים שיצאו לקרב בשמנו ומטעמנו, וחזרו פגועים, גם אם הפגיעה לא נראית לעין. אנשים נדרשים להוכיח את חוסר יכולתם לתפקד, ובמקביל אין מספיק קבוצות ומוסדות תמיכה, ועמותות הן אלה שממלאות את חלל האחריות שהמדינה משאירה. אנחנו מבקשים לנהל כאן היום את הקרב של כולנו, שהמדינה תיקח אחריות, במקום להוציא לאנשים את הנשמה".

ח"כ ברקו: "נתונים של הצבא האמריקאי מדברים על 16% מהלוחמים כהלומי קרב, בעוד בארץ רק 3% מהמקרים מקבלים הכרה ככאלה. נתוני החסר האלה מעידים שיש אנשים שחיים חיים שלמים עם הטראומות האלה, ללא מסגרות טיפוליות ותמיכה ממי ששלח אותם לקרב. חייבים גישה יותר מאפשרת ויותר תומכת, גם לנפגע וגם לכל משפחתו".

חיים קנובלר, ארגון נכי צה"ל: "עד שלא ישונו התקנות מכוחן פועל אגף השיקום, שיתאימו לנפגעי תגובות קרב, האגף תקשה לעשות את הפעולות הנכונות. בניגוד לפגיעה פיזית, שככל שהיא יותר קשה, קל יותר לראות, אלו פגיעות שככל שהן קשות יותר, כך ייקח יותר זמן להכיר בנזק והסיכוי להכרה יפחת".

משה כ"ץ, מנהל עמותת "בשביל המחר": "לא כל לוחם הוא הלום קרב או צריך הכרה, אבל כל לוחם צריך לעבור תהליך של חזרה לחיים תקינים. ההבנה שקרה להם משהו שקורה לכולם היא חשובה מאוד וצריך להגיע אליהם מהר ולטפל בהם לפני הביורוקרטיה, ואז רובם לא יצטרכו אותה. רק 5% מבוגרינו היו צריכים הכרה וטיפול". אורי לרנר, בוגר העמותה, הוסיף: במלחמת לבנון השנייה קבילתי עיטור מופת, ושנה וחצי לאחריה הוכרתי כהלום קרב. בצה"ל מפמפמים שלא משאירים פצועים בשטח, אז אם חייל מרים יד ואומר שמשהו לא בסדר, לא צריך להגיד לו תבוא מחר בבוקר, ולהעביר אותו בחינות ולריב על אחוזים. רק בעמותה יכולתי לעבור מסע בו אני מדבר על התחושות ופותח את הכל".

ראש אגף השיקום במשרד הביטחון, תא"ל (מיל') חזי משיטה, אמר לוועדה כי האגף מטפל בכ-51 אלף נכי צה"ל, מהם 4,649 הסובלים מפוסט טראומה, כאשר מחצית מקבלים תגמולים ודמי קיום בהתאם לנכותם המוכרת.  משיטה אמר כי האגף מודע לעומסים הקיימים, וכי האגף מקבל כ-6000 תביעות להכרה בכל סוגי הנכויות בשנה, אך הדגיש כי כל עוד מתנהל הליך של בירור תביעה, התובע זכאי ומקבל בזמן זה טיפול בהתאם לפגיעה בגינה הוא תובע.

עוד אמר משיטה כי קיום האגף פועל בשיטה של "מסלול מהיר" בעת מבצעים ואירועי לחימה גדולים, וציין את מבצע "צוק איתן" כדוגמה, בו הגיעו לפצועי צה"ל עוד כשהם במיטה בבית החולים. משיטה ציין כי 143 חיילים שנפצעו במבצע 'צוק איתן' מוכרים ומטופלים כיום כנכי צה"ל נפגעי תגובת קרב. אורלי גל, מנכ"ל נט"ל, אמרה בהקשר זה כי עד היום, העמותה קיבלה כ-900 פניות לסיוע וטיפול מלוחמים ולוחמות שהשתתפו במבצע צוק איתן. גל ציינה כי על פי החוק, כל מי שפונה לעמותה זכאי ל-12 טיפולים על חשבון המדינה, ועוד 12 אם הארגון ממליץ על כך, כלומר עד 24 טיפולים לפונה.

משיטה המשיך והציג מצגת מרובת נתונים על פעילות האגף, אולם התקשה לחבר מספר משפטים רצופים, שכן כל העת נפגעי פוסט-טראומה, מבין עשרות שהגיעו לאולם הוועדה, טענו כי הנתונים שהוא מציג, ואיכות הטיפול עליה הוא מסביר, אינם משקפים את פני הדברים בשטח. מרום מליניאק: "אנשים מחכים בין שנתיים לשבע שנים להכרה, מאז שזוהו כהלומי קרב. אנשים מאיימים בהתאבדות כי ארבעה חודשים הם לא מקבלים טיפול פסיכיאטרי או תרופות, כי האגף שכח לשלוח הפניה לרופא. רופא היה מחכה שבע שנים לתת למישהו אנטיביוטיקה אם היה מוצא דלקת? קחו אחריות על זה, ואל תספרו סיפורים על בעיית משאבים ולכן יש רופא מחזוי על כל 6000 איש". יוסי יהב: "עשרה פסיכיאטרים לא ניסו אפילו לבדוק מה קרה לי, רק שמעו אותי שעה וחצי וקבעו שבאתי עם סיוטים מהילדות, עוד לפני הצבא, אז איך קיבלו אותי לצנחנים?! … כל שעתיים אני מתעורר מסיוטים של מחבלים שפורצים לי הביתה או שכל השכונה נשרפת. אני מתבייש שהלכתי לצבא ומתבייש שיש לי שלוש בנות בצבא ואחת מהן קצינה. אני מתבייש שנולדתי פה". עידו גל רזון: "מישהו מכם ראה איך היחידה לתגובות קרב נראית? נראה לכם שעם כדורים פסיכדליים מישהו יצא מהטראומה? אתם לא מראים לנו את החיים אלא אתם גוף שמדכא אותנו, והמערכת רק יוצרת אצלנו חרדת נטישה. צריך לתת חיבוק ולחזק, ובמקום זה אנחנו מתאבדים, ואפילו את זה אתם לא בודקים".

ח"כ אורן חזן (הליכוד) דיבר על אחיו שנפגע במלחמת לבנון השנייה הוא הלום קרב: "שמונה שנים משכו את אחי והם צועקים פה היום בשם עשרות אלפים. מי שלא התעורר בלילה ושמע את הזעקות האמתיות, לא מבין על מה הם מדברים. קודם כל אומרים לא, מגלגלים את נטל ההוכחה על הפונה, אבל ישר דוחפים לו כדורים. בן אדם שאיבד יד מוכיח בקלות את הבעיה, אבל מה לגבי מצוקה נפשית? להם טורקים את הדלת בפנים. זו מערכת רקובה מייסודה וצריך להתחיל לתקן אותה". ח"כ שרן השכל (הליכוד) הצטרפה לדרישה לרפורמה מקיפה בעבודת אגף השיקום, והוסיפה כי היא מקימה שדולה למען נפגעי פוסט-טראומה: "נדרשת פה שדולה שתתמקד רק בהם ובבעיות הייחודיות להם. אלה גיבורים וגיבורות שעברו גיהינום ועכשיו המדינה מעבירה אותם גיהינום שני".

חברי הכנסת כולם הסכימו כי הפער בין נתוני משרד הביטחון לטענות הנפגעים דורשים המשך בדיקה, וכי דגש רב חייב להינתן לאופי הטיפול דווקא במי שהבעיה מתפרצת אצלו בחלוף מספר שנים מהאירוע, ונטל ההוכחה הנדרש ממנו אז.

יו"ר הוועדה, ח"כ דיכטר, סיכם: "דיון זה היה דיון טעון עוד לפני שנאמרה בו המילה הראשונה. הוועדה לא יודעת לשפוט מקרים פרטניים, אבל בהחלט יודעת לשפוט את המערכת שמטפלת בהם. הוועדה תיפגש עם ראש אגף השיקום ואנשיו, בכדי להבין את תכנית העבודה שלהם בנושא, ותיפגש עם עו"ד קליימן מארגון נכי צה"ל לקבל מהם את הנתונים שלהם לגבי תביעות והכרה של נפגעי תגובת קרב. אגף השיקום חייב לשאוב כל סמכות לשינוי באופן השירות שלו מחקיקה, והוועדה תעביר את כל ממצאיה מהדיון הזה ומפגישותיה גם לוועדת הרווחה של הכנסת במקביל".

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*